פסק-דין בתיק ת"א 2051-08

1.         תביעה לפי סעיף 41 א' לפקנ"ז על נזק גוף שלטענת התובע נגרם לו מנשיכה של הכלב של הנתבעים ביום 14.12.06. בתצהיר עדות ראשית של הנתבע מס' 1 אין מחלוקת שהתובע ננשך, יש מחלוקת היכן היה הכלב וכיצד הגיע לתובע.

            האירוע קרה בחווה של הנתבעים והתובע הגיע לחווה עם קבוצת תלמידים ממדרשת ראובן. התובע היה הנהג ברכב שהוביל את התלמידים.

החבות

2.         הגרסה בכתב התביעה היא שבעת צפייה בעיזים בחווה, לפתע התנפל כלב על התובע שהוא בבעלות הנתבעים 1-2 ונשך אותו במספר מקומות בגופו (סעיף 4 לכתב התביעה).

            בחקירתו סיפר התובע כי כאשר הגיעו לחווה, הילדים ירדו מהאוטובוס עם הצוות שהגיע עמם.

            המפגש הראשון של אנשי החווה היה עם הילדים בישיבה ושם הסביר הנתבע מס' 1 על עיזים ועל יצור גבינות. התובע עמד במרחק של כ-10 מטר ולפי עדותו, הוא לא שמע את הדברים שנאמרו לתלמידים.

            התובע לא הצטרף לתלמידים בסיור והוא הלך לדבריו לבד עם הנהג, לכיוון דיר העיזים. בהמשך החקירה, עולה ספק אם הלך לבדו או עם עוד אדם. התובע נשאל אם כדי להגיע למכלאה בה שהו העיזים הוא פתח שער והוא חלק שהיה במקום שער. צילום השער הוגש וסומן נ/1. התובע סיפר כי הכלב הגיע אליו כי הכלב קפץ מעבר לגדר (עמ' 7 לפרוטוקול).

לתובע הוצג צילום של המקום בה עמד, כשלדבריו התנפל עליו הכלב והוא סימן את המקום שבו הוא עמד (מסומן במספר 4 לאחר תיקון - מ.ו). הצילום הוא מוצג נ/1, בשחור לבן, עם סימונים של התובע שסומן מוצג נ/2. התובע מיקם עצמו בצד גדר בסמוך למבנה בסמוך למתקן אחסון.

מוצג נ/1 הוא צילום עליון של החווה מכיוון מגרש החניה וצילום נוסף של השער שדרכו נטען שהתובע נכנס. לכאורה, הצילום השני הוא לכיוון החניה אך לא ניתן ממנו למקם את מתקני האחסון שלידם עמד התובע, לגרסתו.

התובע מיקם את מתקני האחסון/מיכלים במרחק של בין 50-60 מטר מהגדר.

הוא העיד שלא ראה שער כמו שמופיע בצילום השני במוצג נ/1 ולטענתו המקום היה פתוח למעבר (עמ' 10 לפרוטוקול).

3.         הנתבע מס' 1 הכין תרשים של החווה (מוצג ת/1). על פי תרשים זה הדרך מהחניה וסככת התדרוך עוברת ליד מכון החליבה עד לגדר שחוצה את כל השטח. בהמשך הדרך עוברת כברת דרך ובקצה בצד ימין נמצא הדיר של העיזים. הכניסה דרך הגדר היא בשער שחוצה את הדרך. מעבר לגדר נוספת, שהיא מקבילה לדרך, מצד שמאל בקו אוירי מקביל לדיר, נמצאים צימרים.

הנתבע מס' 1  סיפר שהחווה מחולקת לחלק תיירותי, חלק משקי וחלק פרטי. התדרוך הוא בשטח התיירותי הפתוח לכל מי שמגיע למקום. המשק נמצא בחלק הפנימי שכאמור חסום מהחלק התיירותי בגדר שבתוכו שער. ההסדרים שלו במקום הם שללא רשות אין להיכנס בין לשטח הבית, הפרטי ובין לשטח המשק (עמ' 14 לפרוטוקול).

מבקרים בחווה מוזמנים לטעום גבינות ולהסתכל על החליבה שלפי התשריט מוצג ת/1 נמצא "בשטח התיירותי". לפי עדותו, בעלי החיים היחידים המסתובבים במתחם התיירותי הם עיזים שמוצאים לשם כדי שאנשים יוכלו להסתכל עליהם.

בעת הביקור היו לו 7 כלבים ולדבריו הכלבים שאינם קשורים היו בתוך הבית. לפי גרסתו, בתצהיר עדותו הראשית, הכלב שנשך את התובע היה בתוך הדיר, קשור ( סעיף 14 לתצהירו). הנתבע מס' 1 התייחס לשער בצילום התחתון במוצג נ/1 והסביר שדרך שער זה נכנסים אנשים המוזמנים על ידי המשפחה וגם קבוצות מאורגנות ( עמ' 16 לפרוטוקול). לדבריו, נוהל הביקורים הוא שקבוצה שמגיעה מקבלת תדרוך במקום שהוא בתחום התיירותי, ואחר כך נכנסת דרך השער כקבוצה מאורגנת כאשר האחרון בקבוצה סוגר את השער (עמ' 17 לפרוטוקול). לקבוצה שמגיעה הוא מצרף אדם נוסף המכונה "רועה" שמוודא שהקבוצה נשארת מאוגדת בעת הביקור במתחם של המשק (עמ' 18 לפרוטוקול).

הנתבע מס' 1 הסכים כי ככלל הנהגים שמגיעים עם הקבוצות לא צריכים להיות חלק מהסיור, הם אינם מקבלים הדרכה, ובנוסף אין שלטי אזהרה המזהיר אנשים מפני כלבים.

כל שיש הוא השלט שמופיע בצילום התחתון מוצג נ/1 שאומר : "בית המשפחה הכניסה אסורה". מהשלט היה התובע צריך להבין שאסור לו לעבור את הגדר אל מתחם המשק ובית המשפחה.

הנתבע מס' 1 הודה שהכלב נשך, והודה שהכלב נשך פעם נוספת ולכן נמסר למשטרה אך הוא לא היה יכול למסור פרטים האם התובע היה השני שננשך או הראשון ( עמ' 23 לפרוטוקול). גם אז הנשיכה הייתה של מישהו שנכנס לדיר (עמ' 23 לפרוטוקול). הוא השלים את תיאור המקום שבו נמצא הכלב, הדיר כמקום שהוא מגודר בעצמו (עמ' 25 לפרוטוקול).

4.         התובע סיפר שהכלב קפץ מעבר לגדר, ככל הנראה של הדיר, כי על פי גרסתו הוא עבר לתוך שטח המשק כי השער המופיע בצילום התחתון במוצג נ/2 היה פתוח. אין מחלוקת שהתובע ננשך. אינני מקבלת את גרסת הנתבעים שהכלב היה קשור בתוך הדיר, מקום מגודר בעצמו ואני מעדיפה את גרסת התובע שהגיע עד בסמוך לגדר הדיר. כי הנתבע מס' 1 הסכים שדרך פעולתו באותה עת הייתה להסביר את המותר והאסור לקבוצת המבקרים, אך לא למלווים שאינם שייכים לקבוצה כגון הנהג/הנהגים. כמו כן, הליך של סגירת השער לנכנסים לתוך שטח המשק היה באחריות ה"רועה" והנתבעים לא העידו את מי ששימש באותו יום כ"רועה" כדי שניתן יהיה לחקור אותו האם סגר את השער כשהקבוצה נכנסה או השאיר את השער פתוח. הימנעות הבאת עדי מהותי פועלת לרעת הצד שלא העיד את העד [ ע"א שרון נ' לוי פ"ד לה (1) 736 (1980) ].